אלמוני

פעם, חייתי חיים מלחיצים ביותר עם רמת מתח גבוהה ביותר. ניתן לומר, שגם, די זילזתי בעבר בגוף שלי. אכלתי מכל הבא ליד (הרבה ג"אנק פוד), בקושי ישנתי מרוב עבודה (הייתי במצב עייפות ומתח מתמידים בעקבות העבודה), לא עשיתי כל פעילות ספורטיבית, ובעיקר, חייתי כאמור, בלחץ ומתח מתמידים בגלל הרבה סיבות שהינן מצטברות וחמורות, כל אחת לכשעצמה.

ויצוין, כי כבר עוד ל-פ-נ-י שפרצה המחלה בגופי, כבר אז, התעוררה אצלי התחושה שהכיוון שאני הולך בו הוא לא כיוון טוב, ותמהתי לעצמי, כבר אז, עמוק בתוך הלב, כמה זמן עוד הגוף יכול להחזיק ככה, עד שיתמוטט. והרגשתי שאני עומד להיות חולה בקרוב!!!. (הכל א-מ-ת!. בבקשה, תאמינו לי, אני דובר אמת, מכל דבר ודבר שחוויתי).

לאחר שחליתי, עשו עליי סבב עם כל התרופות האפשרויות, ואמנם, בלמו את התפשטות המחלה, אך, לא נרפאתי. הפצעים כל הזמן נפתחו מחדש ובמשך תקופה מאוד מאוד -מ-א-ו-ד מ-א-ו-ד ארוכה, לא נסוגו. למעשה, לא נרפאתי למרות כל הטיפולים.

בשלב כלשהו, התחלתי כבר למאוס בכל התרופות והטיפולים השונים שניתנו לי.
הסבלנות והתקווה החלו להיעלם להם, ומנגד, היאוש, חוסר-הסבלנות והפסימיות החלו להשתלט עליי. כמה זמן אפשר כבר עוד לקוות, להיות סבלן, ושום דבר לא קורה?!. הפחד החל להשתלט עליי פתאום.

עד שיום אחד, היכרתי במחלקה מישהו שגם היה חולה במחלה (לימים, נפטר). משיחות עימו ראיתי וזיהיתי את המצב שבו הוא היה נתון, ממש כמוני. הדיבור שלו, היה הדיבור שלי. למרות שהוא ניסה לשדר כלפי חוץ, עוצמה, אופטימיות, אמונה, הרי שזיהיתי בתוך העיניים שלו ובתוך הקול שלו, את אותו הפחד שהיה בי, את אותו החוסר האמונה שהייתה בי, חוסר יהדיעה, ובעיקר, החשש הרב.
לפתע, ראיתי בו את ההתשקפות שלי, וממנו זיהיתי את כל מה שלא היה טוב בי ובעיקר, בדרך החשיבה שלי.

באותו הרגע ממש (אחרי שהבנתי מה לא טוב בי ובדרך החשיבה שלי), החלטתי בתוך עצמי, שצריך להתחיל להילחם במחלה גם בצורה פנימית- נפשית. החלטתי שאני רוצה לחיות ויהי מה, ובשביל כך, צריך להיות חזק ולנצח ולא להרים ידיים ולא להיות מיואש.

באותו רגע ההארה שהיה לי מאותו החולה, כמו מעין כוח עצום ששאבתי לפתע פתאום אליי לתוכי, ואין לי מושג מהיכן, החלטתי לשנות את כל אורח חיי ובעיקר להאמין בתוך תוכי שאכן באמת יהיה טוב.

קודם כל, התחלתי לישון טוב יותר (נמנעתי מאותם מצבי עייפות שהייתי נתון להם בעבר ורק ישנתי טוב ולא היה אכפת לי מכל העולם), דאגתי לתזונה טובה יותר, התחלתי בפעילות ספורטיבית, ובעיקר, מנעתי מעצמי גם מצבים של עצבות, דיכאון, מתח, לחץ וכדומה (כך למשל, נטיתי לצפות רק בקומדיות, ולא בסרטי מתח, עצב וכו", בחרתי להקשיב רק לדברים משמחים, נמנעתי מויכוחים, נמנעתי מהלקשיב לחדשות שמעצבנות אותי) -בקיצור – התנטרלתי לחלוטין מדברים שליליים – ולא היה אכפת לי מכל העולם , אלא, רק מעצמי ומתהליך ההתרפאות שלי.

ודבר אחד נוסף, והוא אולי ההכי חשוב (ווזה נכון, אני מאמין בכל ליבי שזה נכון ושזהו המקור העיקרי להחלמה):
התחלתי להאמין בתוך עצמי ש-ב-א-מ-ת ניתן לנצח את המחלה, והפסקתי לפחד.
הפסקתי להיות פסימי, עם אותו הפחד שהתעורר והיה נמצא אצלי אי שם עמוק בתוך לב, בעקבות המחלה ובעקבות העובדה שהנסיגה לא באה למרות כל הטיפולים שעברתי.

Green Neon Rope LightRed LED Neon Rope Light Spool

נהייתי שליו ורגוע.

מצאתי את עצמי נלחם מלחמה נפשית, כזו שבאה לידי ביטוי בכך, שלמרות, שהכל מסביב לא כל כך טוב ולמעשה אין לי הרבה סיבות טובות באמת להיות שליו, רגוע, אופטימי (אלא, להיפך, שהרי אין כל נסיגה ואני חולה במחלה שהיא דוחה וארורה), הצלחתי למצוא, למרות הכל, את השקט והשלווה, הצלחתי להאמין באמת באמת בתוך עצמי שניתן לנצח, והצלחתי להעלים את הפחד מהלב. הצלחתי למצוא חוזק פנימי בשביל להילחם כדי להבריא.

החלטתי בתוך תוכי והאמנתי שכן ניתן להילחם במחלה ושכן יש תקווה, ושהכל תלוי אך ורק בי וברצון ה–א–מ–י–ת–י שלי להחלים!!!!!!. אני לא יודע איך להסביר לכם, כדי שתבינו, עד כמה כל מילה במשפט הזה כבדה ועמוסה במשמעויות. האמונה בכך היא אמונה שלמה ואמיתית עמוק עמוק בנפש בפנים (ולא ב"כאילו", "לכאורה", "על פני השטח", כמו שאני ואותו חולה היינו בו בעבר).
רק אז באה אצלי השלווה.

ואו אז, לפתע פתאום, כך במקרה שלי, החלה המחלה ליסוג לאחור במהירות רבה, הפצעים נעלמו, הכתמים נעלמו, הכל נעלם, והכל בתוך פרק זמן מאוד קצר יחסית (כל זאת, לעומת משך המחלה שבה טופלתי ללא כל הואיל וללא כל אותם השינויים הנ"ל שהכנסתי לחיי).

יצוין, כי הבראתי לחלוטין!!!!!!!.
תאמינו לי. אני מדבר כולי אמת, ואני למוד ניסיון.

דבר אחרון, פעם הייתי מאוד גשמי וחומרי. לא האמנתי ברוחניות כלל.
גם היום אני עדיין לא מעריץ גדול של זה, אך, אני מאמין, שכן יש משהו בכך. צריך רוח/נפש שלווה לגוף בריא . זה נכון, מאוד.
לא צריך להרחיק לכת, ולהיות איזה נזיר באסיה הרחוקה, אבל, צריך כן לדאוג לגוף גם מהנפש.
פעם, לא האמנתי בזה בכלל. הייתי צריך לאבד כמה שנים מהחיים שלי בעקבות המחלה, כדי ללמוד את הלקח שלי.

( הטיפולים שקיבלתי: התרופות העיקריות שלקחתי:
קורטיזון (כדורים, עירוי, משחה, משאף), אימורן, ivig, דפסון.)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s