פסק דין – ק.

ענ 000441/05

ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)

בית משפט השלום חיפה

13/11/2007

תאריך:

סגן נשיא ר. חרסונסקי (בדימ') – יו"ר הועדה

פרופ' א. פלדי – חבר הועדה

מר ד. לוקוב – חבר הועדה

בפני:

קטורזה מלכה

בעניין:

העוררת

פסקל מיכל

ע"י ב"כ עו"ד

– נ ג ד –

המשיב

משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים

דיון:

3. תנאי שרותה של העוררת פורטו בתצהירי עדותה שלה ושל אנשי משטרה נוספים, וכך מתוארים התנאים מתצהיר עדותה הראשי של העוררת:

"2.גויסתי לשירות במשטרת ישראל ביום 25.4.77, בפרופיל 97 (כחודשים לאחר שחרורי משרות סדיר בצה"ל).

3. עד לשלהי שנת 1991 עסקתי בבילוש חיפה, ובהמשך במחלקת כ"א, גיוס חיפה למשטרה, מחלקת אבידות ומציאות ואף כשוטרת בהוצאה לפועל. עם סיום עבודות אלה התחלתי בראשית שנת 1991 לעסוק בעבודת רכזת עבודה בשכר במשטרת ישראל.

4.1. מתוקף עבודתי זאת נדרשתי לעבודה מלחיצה ובין היתר לעמוד בדרישת מפקדיי למספר שוטרים, לציוות לשוטרים מסוימים וכן לעמוד בלחץ של שוטרים לשיבוץ.

4.2. בעקבות התמקצעות מקצוע הכדורגל בשנים האחרונות ורכישת המשחקים ע"י ערוצי הטלוויזיה השונים בימים שונים בשבוע נדרשתי להתמודד ב-3-4 שנים האחרונות בעיקר עם לחצים שהופעלו כלפי לא רק ע"י מפקדים שונים החל מרמת קמב"צ ועד לממ"ר תוך שאני מנסה לתמרן ביניהם, אלא אף לחץ מצד גורמים חוץ משטרתיים, דוגמת מבקרי ספורט, עסקני כדורגל וכו'.

בהיותי שוטרת יחידה שאמורה לשבץ השוטרים ולדאוג מדי שבוע בשבוע לכל השיבוץ באזור חיפה, לא היה באפשרותי להעדר לצורך חופשה (אף חופשה מתוכננת לחו"ל בוטלה ע"י מפקדי סנ"צ משה כהן ורק לאחר ויכוחים רמים, המצב שב לקדמותו), ואף חופש מחלה כשלא הרגשתי בטוב, לא נטלתי.

4.3.כך נדרשתי מאז שנת 2003 והילך לבצע אף תפקידים נוספים דוגמת קבלת קהל, טיפול בצווי הבאה בהוצל"פ, קנסות בית המשפט, מענה לטלפונים, משרד הסיור ועוד.

4.4. כן נדרשתי לויכוחים ועימותים עם שוטרים שלא שילמו להם משכורת, ועם דרישה לשוטרים שנדרשתי להזמינם בהתראות קצרות.

5.1. ביום 9.7.00 פניתי לחדר המיון בבית החולים רמב"ם בחיפה, עת לקיתי בתפרחת בכל חלקי גופי ובעיקר בגפיים.

5.2. בעקבות בדיקות שעברתי בו ביום בבית החולים ובהמשך במעקב במסגרת במרפאה באותו בית החולים, הועלתה האבחנה של תפרחת מגורם אלרגי כלשהו ובהתאם לאבחנה זאת, טופלתי בהתאם במשחות ובכדורים שונים. כעבור שבועות מספר חלפה האדמומיות ועמה הגירוד.

5.3. אותה התפרצות המחלה, ארעה שבועות ספורים בסמוך לסיום עונת הכדורגל, שנת 1999-2000 המסתיימת בראשית חודש יוני ולוותה באלימות אוהדים שלא הייתה קודם לכן מחד ועימה דרישות לבטיחות, תוספת לשוטרים ודרישות של הפיקוד לקבלת שוטרים מסוימים שחלקם סרבו לעבוד באופן פרטי מאידך. לא ייחסתי כל קשר כלשהו בין הלחץ שליווה אותי בעיקר בסופה של אותה עונה לבין התפרצות התפרחת כלשהי (שטופלה כאמור ע"י הרופאים המטפלים בתגובה אלרגית שטופלה וחלפה).

6. מאז קרות הפגימה לקיתי מדי פעם בפעם בתפרחת שבהתאם לתיקי הרפואי תקפה אותי בעיקר במחזורי לחץ של לקראת סיום עונת הכדורגל. מאחר ועד לשנת 2004 (כפי שיפורט בהמשך בתצהירי זה), הועלתה אבחנה של אלרגיה, נמנעה ממני האפשרות לבוא במגע עם חברים, בני משפחה לרבות כלבים וחתולים ושמירה על עצמי מכל משמר למרות החסך הנפשי שנגרם לי בעטייה של "התנהגות התפרחת הלזאת".

7.1. בראשית חודש מרץ 2004 הודע לי בכתב כי אמורים להיערך סדרה של שני משחקים בסיכון ביטחוני גבוה בין בני סחנין מהמגזר הערבי לבין ביתר ירושלים שרוב אוהדיה ידועים בקיצוניותם ביחס לאוהדי סכנין ולבני מיעוטים בכלל.

7.2. למשחק שאמור היה להתקיים ביום 6.3.04 נדרשו 325 שוטרים ואני התחלתי במסע לגיוס שוטרים מכל רחבי המדינה (מבאר שבע, שוטרי פרשים רכובים על סוסים מירושלים וגיוס שוטרים רבים מאזור המרכז).

מעבר לעבודה כי כל הארגון נפל "עלי", אני אף הוחזקתי כאחראית לתשלום שכר אותם שוטרים שהגיעו חלקם הגדול למרחק (אצטדיון קריית אליעזר בחיפה ששימש כמגרש הביתי של בני סכנין).

מבצע דומה נערך כשבוע מאוחר יותר פעם נוספת.

7.3. לצערי עקב חוסר התאמה בין המחשב לדיווחים ידנית או מכל סיבה אחרת שאינה ברורה לי, מתברר כי חודשים לאחר אותם משחקים, לא זכו השוטרים לקבלת מלוא משכורת וחלקם הגיעו למשחק ועבדו למעלה מ-12 שעות ביממה אך זכו לקבלת 4 וחצי שעות עבודה בלבד.

לצערי אני שימשתי לכתובת לטרוניה לאותם שוטרים וכל פניותיי כי יקבלו מכתב ובע"פ אל נענו, עד כי הללו נאלצו להגיש קבילה נגדי באופן אישי.

בשלהי אותה תקופה ולאחר סדרה נוספת של אי תשלומים, הרגשתי כי אני הופכת לפקעת עצבים מהלכת, חסרת מנוחה שאיני מוצאת מזור לנפשי והופכת מבטא להתקפות שוטרים והמפקדים גם יחד ולא עוול בכפי".

4. אומר רפ"ק ורד גולן על תנאי שרותה כך:

"עד שנת 2000 התחלקה העבודה, בין מס' קצינים כאשר בתפקידה הייתה כמבצעת, פחות מקבלת החלטות, אחריות התחלקה בין המפקדים.

משנת 2000 הוטלה מרבית האחריות על כתפיה של מלכה בפועל עסקה בכל נושא מו"מ, השגת שוטרים וכו' כמקובל.

ב-6.3.04 התקיים משחק מאוד משמעותי וקשה, שנדרשו כוחות תגבור (עבודה בשכר) רבים לכל הדעות 350 שוטרים. הדרישה החלה במכוסות נמוכות יותר, וגדלה במהלך היומיים.

ברמה העקרונית, בשל הקושי לגייס מס' רב של שוטרים, ניתנו אישורים בע"פ ליחידות מחוץ למרחב חוף, אותן היו צריכים לפצות על מס' שעות הנסיעה הממושכות – מלכה נתנה הבטחה לשוטרים אלה עפ"י הבטחה שקיבלה מרעס"מ צפון. שבדיעבד התברר כי רבים מן השוטרים לא קיבלו את מה שהובטח להם.

בעזרת מקרה זה ניתן להמחיש אולי במעט את מערכת הלחצים בהם עמדה מלכה מול המפקדים, מול השוטרים וכמובן מול הגוף המממן.

מלכה אושפזה ב-6.7.04 כשהבעיות הבריאותיות החלו בסמוך לאירוע סירבה להתאשפז אד כדי לא לפגוע בעבודתה.

במהלך שנות עבודתה כרכזת עבודה בשכר, נתקלה לעיתים קרובות במצבים מלחיצים וקשים, כשאחריות רבה מוטלת על כתפיה בשל מחויבות כספית מולם".

5. סנ"צ משה כהן אומר על תנאי שירותה כך:

"בראשית חודש מרץ 2004 הודע לשוטרת קטורזה מלכה מ.א. 453977 בכתב כי אמורים להעירך סדרה של שני משחקים בסיכון ביטחוני גבוה בין בני סחנין מהמגזר הערבי לבין בית"ר ירושלים שרוב אוהדיה ידועים בקיצוניותם ביחס לאוהדי סחנין ולבני מיעוטים בכלל.

למשחק שאמור היה להתקיים ביום 6.3.04, נדרש 325 שוטרים והשוטרת קטורזה מלכה מתוקף תפקידה, התחילה במסע לגיוס שוטרים מכל רחבי המדינה (מבאר שבע, שוטרי פרשים רכובים על סוסים מירושלים וגיוס שוטרים רבים מאזור המרכז).

מעבר לעובדה כי כל הארגון הוטל עליה, היא אף הוחזקה כאחראית לתשלום שכר אותם שוטרים שהגיעו חלקם הגדול ממרחק (אצטדיון קריית אליעזר בחיפה ששימש כמגרש הביתי של בני סחנין).

למיטב זכרוני בתקופה הרלוונטית עקב חוסר התאמה בין המחשב לדיווחים ידנית או מכל סיבה אחרת, מתברר כי חודשים לאחר אותם משחקים, לא זכו השוטרים לקבלת מלוא משכורת וחלקם הגיעו למשחק ועבדו למעלה מ-12 שעות ביממה אך זכו לקבלת 4.5 שעות עבודה בלבד. אל אף שהובטח ע"י רעס"מ צפון סנ"צ ירון מאיר כי השוטרים יקבלו את מלוא שכרם.

השוטרת הנ"ל שימשה לכתובת טרוניה לאותם שוטרים וכל פניותיה כי יקלו עליה הן בכתב ובעל פה לא נענו, כד כי הלל נאלצו להגיש קבילה נגדה באופן אישי".

6. פרופ' פרידמן בחוות דעתה, מטעם משרד הביטחון מיום 7.9.06 אומרת:

"לפני התביעה, מיוחסת הופעת שתי המחלות למתח שבעבודתה. לסימוכין מביאים אות המתח המוגבר הקשור עם עונת הכדורגל מסמכים שצורפו, כולל מזכרים של עמיתים לעבודה מאשרים את אירועי המתח הקשורים בהתארגנות למשחקי כדורגל. ד"ר זמיר בחוות דעתה תומכת בגרימת ה-BULLOUS PEMPHIGOID ע"י מתח נפשי. כתמיכה לכך מסתמכת על כך שמדובר במחלה אוטואימונית של העור בדומה ל-PEMPHIGUS VULGARIS שתוארה כמושרית ע"י מתח נפשי. לדעתה של ד"ר זמיר הושרתה מחלתה ב-BULLOUS PEMPHIGOID במקרה זה ע"י הסטרס שבו הייתה נתונה בסמוך להופעת המחלה.

אני מסכימה עם ד"ר זמיר שה- BULLOUS PEMPHIGOID שייכת למחלות העור האוטואימוניות השלפוחתיות ושככל מחלה אוטואימונית היא מתפתחת עקב יצירת נוגדנים כנגד מרכיבים של עור החולה. ה- PEMPHIGUS VULGARIS שייכת לקבוצת אותן מחלות, אם כי הנוגדנים במחלה זו מכוונים נגד מרכיב שונה בעור. נכון הדבר שתוארו מקרים ספורדיים בהם הופיע הפמפיגוס וולגריס עקב אירועי מתח. רובים פורסמו ע"י BRENNER וחב' (2-1) כולל אלה שד"ר זמיר מצטטת (3-2). בעבודה של אותה קבוצת חוקרים על קבוצת חולי פמפיגוס, התוצאות לא אישרו קשר בין אותה קבוצת חוקרים על קבוצת חולי פמפיגוס, התוצאות לא אישור קשר בין המחלה לבין מתח (4). בהנחה שאמנם מתח נפשי יכול לגרום להופעת המחלה כולל BULLOUS PEMPHIGOID השאלה היא האם ניתן להקיש על כך גם במקרה זה. כל העבודות בספרות הדנות בקשר של גרימה בין מתח נפשי לבין מחלה כלשהי, כולל מחלות עור, מדברים על אירועים חריגים ולא על שיגרת מתח (5).

גב' קטורזה משרתת במשטרה קרוב ל-30 שנים, בתפקידה האחרון כ-15 שנים (1992). עבודתה מתוארת על ידה ואחרים כרווית מתח, במיוחד בשנים האחרונות ופעמיים במשך תקופה זו, שנת 2001 (לפי רפ"ק חדדי) ב-2003 (לדבריה) נוספו תפקידים לאלה שהיו עד אז. לא תואר שינוי בתפקידה בשנת 2004 עם כי הובאו מסמכים המתארים את הקושי שהיה בארגון משחק כדורגל באפריל אותה שנה. לפי שמתואר במסמכים היה עליה לארגן את המשחקים גם בשנים קודמות ומשך כל העונה של 2004-2003, אמנם לא צורפו לתיק מסמכים על משחקים אחרים בעונות קודמות ובאותה עונה, אך לפי האמור בתצהיר והאישורים האחרים הייתה במשך כל השנים עד 2005 היחידה שארגנה את כוח האדם למשחקים, בנוסף לתפקידים אחרים.

לאור ההשתלשלות הנ"ל אינני רואה שמדובר בתקופה חריגה , אלא באחת מני רבות במשך מספר שנים.

לאור הנ"ל, אינני רואה קשר בין עבודתה לבין הופעת ה- BULLOUS PEMPHIGOID אצל גב' קטורזה".

7. ד"ר זמיר בחוות דעתה מטעם העוררת, מיום 12.5.06 קובעת:

"מחלת "הבולוס פמפיגואיד" הינה מחלה אוטואימונית המתאפיינת בהופעת שלפוחיות גדולות מתוחות תת אפידרמליות. המחלה בבדיקה אימונופלורסנטית ישירה של העור, היא מתאפיינת בזריחה לינארית רציפה של IGG ו/או C3 לאורך הממבראנה הבזאלית.

האטיולוגיה כפי שנאמר לעיל הינה אוטואימונית, דהיינו הופעת נוגדנים כנגד מרכיבים של החומר הבין תאי (המידזמוזום BP230 ו-BP180).

בספרות ישנם דיווחים על צרופה של מחלה זו למחלות אחרות כגון: סכרת, ריאומטואיד ארטריטיס, דרמטומיוזיטיס, אולצרטיב קוליטיס, מיאסטניה גרביס וטימומה.

כמו כן דווחו מקרים בהם תרופות כגון פניצילאמין, פוסיד, קפטופריל, פניצילין ועוד אישרו את הופעת המחלה.

מחלת ה"בולוס פמפיגואיד" שייכת לקבוצת המחלות השלפוחיות של העור שאינן מולדות. הגורם להופעתן הינו תגובה האוטואימונית. על קבוצה זו של מחלות נמנית גם מחלת ה"פמפיגוס וולגריס" שגם בה מופיעים נוגדנים כנגד חומר בין תאי אחר.

מחלת ה"פמפיגוס וולגריס" גם היא בדומה ל"בולוס פמפיגואיד" מושרית ע"י תרופות שונות כגון פנצילאמין, קפטופריל, פנצילין ועוד.

סטרס נפשי תואר כגורם להתפרצות מחלת הפמפיגוס וולגריס ברנר וחב', סוסטיק וחב' (1,2,3).

מאחר ומנגנון התהוות המחלה דומה ביותר בשתי המחלות, ניתן להסיק שיתכן בהחלט שגם מחלתה של הגב' קטורזה, מחלת "בולוס פמפיגואיד" הושרתה ע"י הסטרס בו הייתה נתונה, בדומה למקרים של פמפיגוס וולגריס שהושרו ע"י סטרס נפשי.

לפיכך, ניתן בהחלט לקבוע שהסטרס בו הייתה שרויה הגב' קטורזה (בסמוך התפרצות המחלה) יכול היה להוות טריגר להתפרצות מחלת ה"בולוס פמפיגואיד", ממנה היא סובלת עד היום.

שיעור נכותה בגין מחלתה ה"בולוס פמפיגואיד" הינו 50% עפ"י סע' 89(ב) בהתאמה, לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי".

מסקנה:

8. לאחר עיון בחוות הדעת של פרופ' פרידמן וד"ר זמיר, ולאחר עיון בעדויות שנמסרו כאן גם של העוררת וגם של רפ"ק ורד גולן וסנ"צ משה כהן, אנו מגיעים למסקנות הבאות:

א. אין מחלוקת בין פרופ' פרידמן וד"ר זמיר כי מחלות העור בהן לקתה העוררת יכולות לבוא לידי ביטוי עקב מצבים של דחק נפשי (סטרס).

ב. המחלוקת הקיימת בין שתי הרופאות הנ"ל אינה באשר אם סטרס יכול להביא להתפרצות המחלה, אלא לכך כי פרופ' פרידמן סוברת שלא היה בתנאי שירותה של העוררת אירוע שהיה בבחינת סטרס שיכול היה להביא להתפרצות המחלה, ואילו לפי דעתה של ד"ר זמיר היה די באירועים שחוותה העוררת כדי להביא להתפרצות המחלה.

ג. כן, הבעיה איננה רפואית אלא עובדתית, שכן לשתי הרופאות יש מכנה משותף, כאמור לעיל.

ד. תשובותינו לשאלה העובדתית אם היה סטרס בעבודתה של העוררת במשטרה, היא חיובית בהחלט. מסתמכים אנו על דבריה שלא נסתרו ועל דברי שני הקצינים שהעידו כאן על כך כי העוררת נתקלה במצבים מלחיצים וקשים כשאחריות רבה מוטלת על כתפיה…. בקשותיה בע"פ ובכתב כי יקלו עליה, לא נענו….

ה. נדגיש כי כבר הסברנו בהחלטה אחרת, בע"נ 392/05, כי מחלות עור כאלה, לרבות פסוריאזיס, יכולות להתפרץ כתוצאה מדחק נפשי.

9. מכאן שהיה מצב של דחק נפשי בשירות של העוררת, כפי שהסברנו לעיל, ועל כן מחלת העור ממנה היא סובלת נגרמה עקב השירות.

המשיב יישא בהוצאות רופא העוררת ובשכ"ט בסך 2,000 ₪.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ניתן היום ג' בכסלו, תשס"ח (13 בנובמבר 2007).

ר. חרסונסקי 54678313-441/05

546

מר ד. לוקוב

חבר הועדה

פרופ' א. פלדי

חבר הועדה

ר. חרסונסקי

ס. נשיא (בדימ')

יו"ר הועדה

קלדנית: טלי ב.

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s