פסק דין – ג.

בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

בל 006446/04

בפני:

כב' השופטת א. סלע – סגנית שופט ראשי

03/12/2006

ע"י ב"כ עו"ד

גלילי

התובע

נ ג ד

הנתבע

ע"י ב"כ עו"ד

שחר

1. בוריס פלוטקין (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת פמפיגוס וולגריס.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק שמחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתו והשפעת העבודה, אף לו היתה כזאת, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, הגיש הוא תביעה לבית הדין.

3. העובדות בתיק זה הינן –

א. התובע יליד 1959 עבד בתקופה הרלבנטית כרופא עיניים בבית חולים.

ב. התובע קיבל חיסון נגד צהבת נגיפית, חיסון אחד בלבד ביום 9.2.98.

ג. בשלב מאוחר יותר הופיעה אצל התובע תפרחת בעור כעולה מתוך המסמכים הרפואיים.

ד. לטענת התובע רופא התובע אבחן את מחלת התובע כהמפיגוס וולגריס.

4. ד"ר איתי נוימן מונה לשמש כמומחה יועץ רפואי בתיק זה (להלן – המומחה) ונתבקש להשיב לשאלות כלהלן –

א. מהי המחלה ממנה סובל התובע?

ב. האם קיים קשר סיבתי רפואי בין החיסון שקבל הת' כמתואר בעובדות לבין מחלתו?

ג. האם השפעת החיסון על המחלה בה לקה הת' פחותה בהרבה מאשר נתוניו האישיים?

5. בחוות דעתו הרפואית מיום 14/6/05 (להלן – חוות הדעת), בהשיבו לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין, קבע המומחה, בין היתר –

"… זוהי מחלה אוטואימונית הנגרמת מסיבות תורשתיות ושכיחה בקרב יהודים אשכנזים ובכך אינה מהווה מחלה הנגרמת על ידי גורם חיצוני אלא גורם פנימי של האדם הלוקה בה, כגון ליקויים במערכת החיסון.

הפריחה שהופיעה שלושה חודשים אחרי חיסון הצהבת היתה מסוג שונה לחלוטין – SEBORREIC DERMATITIS ותופעה של מחלת PEMPHIGUS VULGARIS הופיעה רק שמונה חודשים לאחר החיסון כך שאין סמיכות בין החיסון להופעת המחלה.

זאת ועוד, ניתן רק חיסון אחד בלבד של צהבת. הגוף עדיין אינו מכיר את הגורם הזר של החיסון ועשוי להגיב אם בכלל רק בחיסון חוזר – תגובה אימונית.

לאור האמור לעיל אין לעניות דעתי קשר סיבתי רפואי בין החיסון שקיבל התובע לבין מחלתו. האפשרות של השפעת החיסון על המחלה היא קלושה אם בכלל קיימת".

6. ביום 15/6/06 ניתנה החלטה לפיה נתבקש המומחה להשיב לשאלות ההבהרה כלהלן –

א. האם עסקת באימונולוגיה קלינית במהלך הקריירה שלך?

ב. האם נכון כי לצורך "ריגוש" האלרגיה, יש צורך בחשיפה כפולה?

ג. האם נכון כי הריגוש האוטואימוני מבוסס על "דמיון מולקולות"

(molecular mimicry)?

ד. האם נכון שדמיון מולקולתי איננו מחייב חשיפה משנית מאחר וקיים דמיון מולקולתי הוא האחראי להשראה אוטואימונית?

ה. האם אין אפשרות שקיים דמיון מולקולתי בין מולקולות בעור למרכיבי הנגיף, אחראי להשראה האוטואימונית?

ו. האם לא קיימת אפשרות שהתפרחת הראשונית שהופיעה אצל התובע הייתה ביטוי ראשוני לפמפיגוס שהתפתח במלא הסתמנותו בהמשך?

ז. האם נכון הדבר שבהשראה אוטואימונית אין צורך ביותר מחיסון אחד?

ח. האם בפניך עמדו תוצאות בדיקת שחרור אינטרפרונים של התובע בבית החולים איכילוב מיום 21/1/04?

ט. האם הבדיקה מוכרת לך? – באם בתשובה חיובית, האם תוצאות הבדיקה תומכות במסקנות חוות דעתך?

7. בחוות דעתו המשלימה מיום 23/6/06, בהשיבה לשאלות ההבהרה שהועברו אליו, קבע המומחה –

"אני מומחה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, במקביל מומחה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית של ילדים, מומחה ברפואת ילדים, מאסטר באמינולוגיה של אוניברסיטת קולורדו.

אני קלינאי העוסק בשטח הספציפי מאז 1972.

התשובה לשאלות ב', ג', ד', ה', ז' – נכון.

בתשובה לשאלה ו' – אני חוזר ומצטט את מה שאומר פרופ' שיינפלד עצמו (פסקה ג' במכתב הקודם).

לא זכור לי תוצאות בדיקת שחרור אנטי אינטרפרונים של התובע בבית החולים איכילוב מיום 21/01/2004 והתיק כרגע אינו בפניי.

במאמר (תקציר) הרצ"ב של KARGER אפשרות של מקרים ספורדיים (בודדים) של פמפיגוס בעקבות טיפול על ידי אינטרפרון.

במאמר (תקציר) הרצ"ב של MARINHO יש גם כן הסכמה שטיפול באיינטרפרון יכול לתת השראה של פמפיגוס.

OTTO PRUMMER בתקציר הרצ"ב, מצביע על כך שנוכחות הנוגדנים של איינטרפרון אינה חלק מהנזק העורי של פמפיגוס.

עם כל זאת – במידה והתובע טופל על ידי אינטרפרון קיימת אפשרות של השפעה על התפתחות הפמפיגוס".

8. לאור החומר שבתיק בית הדין, עובדות המקרה וחוות דעתו, לרבות חוות הדעת המשלימה, הבהירה והמנומקת של המומחה וקביעתו החד משמעית שמחלת התובע הינה מחלה אוטואימונית הנגרמת מסיבות תורשתיות ושכיחה בקרב יהודים אשכנזים ובכך אינה מהווה מחלה הנגרמת על ידי גורם חיצוני אלא גורם פנימי של האדם הלוקה בה וכי אין קשר סיבתי רפואי בין החיסון שקיבל התובע לבין מחלתו – אין להכיר במחלת התובע כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

9. בטרם אסיים את פסק הדין מצאתי להתייחס לסיפא של חוות הדעת המשלימה של המומחה בה נקבע שבמידה והתובע טופל של ידי אינטרפרון קיימת אפשרות של השפעה על התפתחות הפמפיגוס. אין באימרה זו כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי וזאת משני טעמים –

א. התובע לא טען, ולבטח לא הוכיח, שטופל על ידי אינטרפון.

ב. המומחה השתמש בדיבר "קיימת אפשרות" –

בדב"ע לב/104-0 אברהם משולם – המוסד לביטוח לאומי קבע בית הדין הארצי –

"יש להדגיש את העובדה שבשני הקטעים נאמר כי עלול להיות קשר סיבתי מסויים. אף אם מודעים לעובדה שמומחה לרפואה יתקשה לעיתים לקבוע בוודאות קשר סיבתי בין מצב בריאותו של אדם ובין הגורמים שלהם מבקשים לייחס אותו מצב, ברור לאור כל האמור בחוות דעתו של פרופסור פיינמסר … שיש לייחס למילה "עלול" שבדבריו את אותה המשמעות המבטלת את מידת הוודאות המינימלית הדרושה לקיום חובת הוכחת הקשר הסיבתי שבין האירוע ובין העבודה, כנדרש בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי (שהוחלף בסעיף 79 – א.ס.)" (פד"ע ג' 443, 448).

10. התוצאה, איפוא, שהתביעה נדחית.

11. אין צו להוצאות.

51371

54678313פסק הדין יישלח לצדדים בדואר. 5129371

א. סלע 54678313-6446/04

א. סלע, שופטת

סגנית שופט ראשי

קלדנית: רינת אברג'ל

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s