פסק דין – א.

בית משפט מחוזי חיפה

מס' התיק:נ ע.א. 4715/97

בפני:בכב' השופטים ד"ר ד. ביין – [אב"ד],

ו-ש. וסרקרוג

בענין:ואביטל כהן המערערת ע"י ב"כ עו"ד ש. שרון

נגד

המשיב:נקצין התגמולים ע"י ב"כ עו"ד הגב' סודרי

השאלה היחידה שעמדה לפני הועדה הייתה אם מחלת הפמפיגוס וולגריס שהיא מחלת עור נדירה, בעלת אופי אוטואימוני הנחשבת כמחלה קונסטיטונציאלית בעלת אתילוגיה בלתי ידועה ושהתגלתה אצל המערערת בתקופת השירות – נגרמה או הוחמרה בשל הדחק הנפשי שבו היתה נתונה המערערת לפי הנטען. בפני הועדה היו שתי חוות דעת של מומחים למחלות עור מטעם המשיב, ד"ר קרקובסקי וד"ר שירי.

ד"ר קרקובסקי קבע נחרצות שהמחלה לא נגרמה ולא הוחמרה בתקופת השירות. ד"ר שירי התיחס לספרות הרפואית בנוגע למחלה ומציין, שהנתונים בדבר קשר בין מתח נפשי לבין המחלה, לא נבדקו באורח מדעי והם בגדר השערות גרידא.

מטעם המערערת הוגשה חוו"ד של ד"ר זמיר, אשר בסיכום חוות דעתה קובעת:ב

"הקשר בין מצב הסטרס כטריגר להופעת מחלות בכלל ידוע בספרות המקצועית, כאשר לאחרונה מתרבים הדיווחים על מחלות ספציפיות כולל משפחת המחלות האוטואימוניות שעליהן נמנית מחלתה של גב' אביטל כהן. לפיכך, יש לראות במתח הנפשי גורם להופעת המחלה".

מסתבר, שהקביעה הזאת היא קביעה בעלת אופי כללי ואינה מתיחסת למחלה הספציפית ויתר על כן מסתבר, שמסקנותיה נשענות על דיווח הנוגע לשלושה חולים בלבד, שגם לגביהם הדיווחים הם "אנקטודליים" בלבד (ראה חוות דעתו של ד"ר שירי המתיחס והמנתח את החומר שעליו הסתמכה ד"ר זמיר).

הועדה גם התיחסה לאמור במאמר של טמיר, אופיר וברנר הנוגע ליחס שבין המחלה לבין דחק נפשי, שבו דובר על קשר אפשרי של גורמים פסיכוגניים ולדעת הועדה כשמדובר באפשרות בלבד, אין לאמר שהמערערת עמדה בנטל המוטל עליה, שהוא נטל לפי מאזן ההסתברויות. לענין הוכחת קיומו של קשר סיבתי, נקבעה ההלכה לפיה די שמתקבל מאד על הדעת בהסתמך על חוות דעת של גורם רפואי בר סמכא, כי קיים קשר סיבתי בין אותה מחלה לבין הנסיבות הנוגעות לשירותו הצבאי של החייל, זאת לעומת מצב של העדר יכולת לשלול קיומו של קשר סיבתי אפשרי (ע.א. 6274/92רזי נ' קצין התגמולים פד"י מ"ח (3) עמ' 326; וראה גם ר"ע 187/83רדושיצקי נ' קצין התגמולים פד"י ל"ז – (4) 361).

במקרה הנדון, עמדת המוצא של הועדה היתה, שאכן במהלך השירות היו אירועים שיכלו לגרום למערערת מתח נפשי לא מבוטל. עם זאת, לא היינו מתערבים במסקנת הועדה המסתמכת לכאורה על חוות דעת כתובות של המומחים מטעם המשיב, אלמלא בחקירתו של ד"ר שירי שנתן את חוות הדעת המרכזית, עליה הסתמכה הועדה, הוא חזר בו מהעמדה החד-משמעית בה נקט בחוות דעתו שבכתב והודה בשתי הזדמנויות (בעמ' 18, 19לפרוטוקול), כי המתח הנפשי יכול להיות גורם מחמיר למחלה הספציפית של המערערת. משמע, שיש בפנינו חוות דעת רפואית המצביעה על קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין המחלה, לפחות מבחינת החמרתה. ומאחר ודעתו של ד"ר שירי היתה מקובלת על הועדה, הרי שיש לקבלה בשלמותה, לרבות עדותו בע"פ בחקירתו בפני הועדה.

אשר על כן, אנו קובעים שיש לראות את מחלתה של המערערת כמוחמרת עקב השירות. את שיעור ההחמרה אנו מעריכים ב-%.30

יצוין, שבפס"ד בע.א. 4681/89; 459/89; 460; 4684/90; 461; 4686/90;

1 4685/90קצין התגמולים נ' חריטן פד"י מ"ה – (5) 374, נפסק שקביעת שיעור ההחמרה מוטלת על קצין התגמולים ולא על ועדה רפואית, וזאת מאחר שבדומה לשאלת הקשר הסיבתי לשירות הצבאי, מדובר על שאלה מעורבת שבחוק ובעובדה ושאלה זו אינה מוכרעת דוקא ע"י קריטריונים רפואיים. אמנם באותו פס"ד נאמר שהסמכות היא בידי קצין התגמולים, אך אנו נמצאים ב"נעליו" של קצין התגמולים ואין טעם ל"סרבל" את ההליך ולהחזיר הענין לקצין התגמולים על מנת שהוא יקבע את שיעור ההחמרה.

ניתן היום 09/02/98 בהעדר הצדדים.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s